אמא שלי, כשהיא הייתה הולכת לשוק או אפילו לחנות, לאורך כל השנים ועד היום תמיד הייתה מבקשת הנחה. אמא שלי הייתה שכירה כל השנים ואבא שלי עצמאי. אבא שלי תמיד היה אומר לה שזה לא יפה שהיא מבקשת הנחה כי גם הצד השני צריך להרוויח, לא רק היא. מאוד אהבתי את המשפט הזה שלו ולקחתי אותו יחד איתי.
כולנו בתור עצמאיים מכירים את המאבק העיקש עם התמחור, כמה לקחת כדי שעסקאות יסגרו ושזה לא יהיה נמוך מדי. רוב העצמאיים שפגשתי לא נתנו בהתחלה מחיר מפוצץ רק כדי לקחת עוד שקל, הם קבעו את המחיר שהרגישו שהשירות שלהם באמת שווה.
כשאני יושבת בשיחות קשות של סגירת עסקאות או של שני שותפים אני תמיד מוודאת ששני הצדדים מרוויחים מהעסקה. עסקה שיש בה צד אחד שכופף את הצד השני וצד אחד שמרגיש מנוצל היא עסקה שנידונה לכישלון לטווח הארוך. תחשבו אתם על חנות בגדים שברגע האחרון ניצלה את הרגע ודחפה לכם בניגוד לרצונכם עוד בגד ב-400 ₪, תרצו לחזור? אני לא.
עסקה שמכבדת את שני הצדדים יש כמה הבטים בעיני:
בדרך כלל אם יש כזאת עסקה שני הצדדים יהנו מהעבודה, ייצאו מרוצים מהתהליך היצירתי וירצו לתת את המקסימום שלהם. אם אין את זה יתחילו התחשבנויות, כעסים, עיכוב תשלומים ועוד כל מני תופעות שמוציאות את החשק לעשות עסקים.
